אני שונאת התחלות.
זה תמיד מתחיל רע ואין לי סבלנות לחכות שיהיה טוב.
אני אפילו לא יודעת להגיד מה הולך להיות כתוב כאן, אם זה יהיה בלוג מצחיק, דכאוני או אולי פילוסופי.
כדאי שיהיה מצחיק כדי שתרצו לקרוא, ומצד שני לא בא לי להתאמץ להיות מי שאני לא. לא עכשיו לפחות.
עכשיו גם גיליתי שלא מספיק שאין אפשרות כרגע להחליף את העיצוב של הבלוג, יש רק פונט וחצי שאפשר לבחור לכתוב איתו. איך קושרים ככה את הידיים לסטודנט לתקש"ח?
כנראה שזה יהיה בלוג ממורמר. ככה זה נראה לפחות לפי סגנון הדברים עד כה. אבל מי רוצה לקרוא בלוג ממורמר?
ודווקא התחיל להיות לי נחמד הסיפור הזה. אולי אני אצליח להתמיד כאן. ואולי לא.
מתנצלת מראש.
אסיים את הפוסט הזה בשיר שכתבתי לפני כמה ימים כשנחה עלי הרוח...
אם הרוח תישוב
והכל יתמוסס
חלקים יתפזרו
אז מי יחפש?
אולי או בכלל
רגעים ושתיקה
ואין מי שיבין
שישטוף זעקה
עפעפיים זולגים
רגשות מוכתמים
הקול מתעלם
והחום מנחם.
תבואו שוב. יהיה כיף.
רעות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רעות
השבמחקבאופן מפתיע
אני לא אגיב על הפוסט, אולי אפילו לא צריך
אבל זו פעם ראשונה שאני בהחלט מוקסם ומחכה
לפוסט הבא :)
שאפו
וואוו.
השבמחקאני מצטרפת למר שאפו שמעליי...
מוכשרת אחת.
שולחת חיבוק.
באתי שוב אחרי שנדלקתי על ההתחלה הקשה
השבמחקועדיין אין פוסט חדש
את שם ?
אני פה עדיין. :)
השבמחקלא ידעתי שאני אמורה להגדיר פה איפהשהו שישלח מייל כשיש תגובות חדשות...